מחיי עבודה לחיי פנאי נקודות מבט על החיוניות בגיל השלישי

איך משפיע היציאה לפנסיה על החיוניות על שמחת החיים

הגיל השלישי מתחיל בסביבות גיל 60 או סביב היציאה לפנסיה. הגיל הזה מתאפיין בשינוי שגרת החיים משיגרה של מחויבות לשיגרה של פנאי. יש שני סוגים של תגובות. אלה הממריאים ואלה הצונחים. אלה שרוכבים על סוס החיוניות אל השקיעה, ואלה אשר משחקים מחבואים עם החיוניות ולא מצליחים למצוא אותה.

הפנסיונרים החיוניים להלן הרוכבים

הרוכבים אל השקיעה חווים את היציאה לפנסיה כסוג של פורקן של שחרור מעול והזדמנות מבטיחה להגשים את מה שחיכו לו במשך שנים רבות של עבודה. מה הם עושים, או ליתר דיוק מה הן עושות.

בראש ובראשונה הן מטפחות את שמחת החיים שלהן ע"י סקרנות, עשייה ונתינה. הן פוצחות במחול של התנדבות לפעמים שעתיים בשבוע לעיתים אף יותר. מאמצות את תפקיד הסבתא לחיקן ומופיעות אצל הילדים כשצריך וכשפחות צריך הנכדים תמיד שמחים. ( אני אף פעם לא זיכיתי לסבתא נוכחת, וזה חסר לי מאוד בהתפתחות הבריאה שלי.) כשהן לא במשמרת של כוח סבתא, הן מאוד פעילות תרבותית ( לא בימי קורונה כמובן) לימודים, הצגות, הרצאות טיולים ועוד. לעיתים הן מצליחות לגרור את בן זוגן ולפעמים פחות. וכשהן צריכות לנוח מהנכדים ומשחררים אותן מההתנדבות הן נוסעות לחו"ל הפעם לא לבד הפעם בזוג, אם הבריאות מאפשרת כמובן. הם, זוג הגימלאים, נוסע לחול בקבוצות מאורגנות למקומות אקזוטיים ואחרים פעם, פעמיים בשנה לאלה שיש יכולת אף יותר. הם יודעים להנות ועוד איך, הם יודעים להנות מהחיים הטובים שאפשריים בגיל השלישי. החיוניות שלהן מתבטאת בחיבור אל עצמן ואל הסביבה. ובעיקר תנועה, תנועה ועוד תנועה לבד וביחד.

הפנסיונרים הדועכים להלן המאבדים

הפנסיונרים הדועכים מאבדים את כוחות החיים שלהם עם היציאה לפנסיה. הם מאבדים את שמחת החיים שלהם. הם חווים את היציאה לפנסיה כסוף של התקופה המשמעותית של חייהם. שבה מתוקף עבודתם הם היו חשובים ונחשבים, בעלי משמעות ויכולת עשיה. אובדן התפקיד הוא אובדן של כל אלה. לצערי המאבדים הם בדרך כלל גברים הנוטים לחוות היציאה לפנסיה כאובדן קשה וכואב שאחריו נותר רק אבל עמוק וממושך. זאת בשל העובדה  שבמהלך חייהם ההזדהות שלהם עם עבודתם היתה עמוקה במיוחד ולעיתים אף בלעדית. חלק נכבד מהגברים נוטים לתאר את עצמם ע"י תאור עיסוקם בעבודה ואילו נשים כוללות בתאור עצמן גם את ההורות את הזוגיות ועוד.

לצאת לפנסיה גם מהחיוניות

הגברים הללו יצאו לפנסיה לא רק מהעבודה אלא גם מהחיוניות שוקעים במרה שחורה, בדיכאון .הם נוטים לאבד עניין בסובב אותם ומאבדים גם מוטיבציה לעשות ליצור ואף לבלות. הם מעדיפים להשאר בבית ולהצמד למרקע. יחד עם העדר התנועה והדעיכה הנפשית צפים המכאובים ואחריהם גם המחלות הפיזיות. לכן נפגוש פחות גברים מתנדבים פחות גברים בפעילויות תרבות והרבה פחות גברים בגיל השלישי אשר לומדים.

תגובה של אבל עם היציאה לפנסיה נחוות הן ע"י נשים והן ע"י גברים. אך בעוד שנשים, כהכללה, מתאוששות אחרי שנה הגברים מצליחים פחות בתהליך ההתאוששות הספונטנית. הם נוטים להמשיך באבל ואף להעמיקו ע"י הסתגרות, חוסר עניין כללי והמנעות מיותר ויותר פעילויות.

הפתרון למצוקת המאבדים

הפתרון למצוקתם של הפנסיונרים המדוכאים טמון בשלושת האסטרטגיות שמאומצות ע"י הפנסיונרים החיוניים או ליתר דיוק ע"י הרוכבות אל השקיעה: סקרנות, עשייה ונתינה. כל אחד יכול לבחור את האסטרטגיה היותר קלה עבורו למימוש ולהתחיל בה. אך אם כבר ההתחלה היא קשה יש לאמץ את העקרון של שיטת אלטשולר 'שינוי יתכן רק בתנועה' ולצאת לתנועה באופן שרירותי בלי לדעת בשביל מה. לייצר תנועה לשמה. כי התנועה היא ההפך המוחלט של האבל, ההימנעות והדיכאון.

איתי אלטשולר

האקדמיה לחיוניות בית יונה אבירים

www.vitalelement.life